מגמות פוליטיות | שחקנים חדשים - גבולות גזרה חדשים

סכסוכים בין מדינות והתערבויות בינלאומיות בסכסוכים מקומיים מושכים שחקנים שהינם באי-כוח מקצועיים, כמו: חברות צבאיות פרטיות, האקרים וארגוני טרור. גורמים אלו וחברות פרטיות מצמצמים עלויות הכשרה, הצטיידות, פיתוח יחידות מיוחדות ואספקת כוח אדם למדינות עם אוכלוסייה מתמעטת. קבוצות אלו משיגות במהירות רבה יעדים בעזרת טכניקות אסימטריות וחוסר מחויבות לרגולציות ממשלתיות. רוסיה וטורקיה השתמשו בקבוצות פרטיות בסכסוכים בלוב ובסוריה, וחברות פרטיות סיפקו מגוון רחב שלשירותים לוגיסטיים ואחרים לכוחות הקואליציה באפגניסטן, עיראק ומדינות אחרות^[1]. כל אלו תרמו להכנסת אמצעי לחימה לא מסורתיים, יצירת גבולות חדשים, הוספת שחקנים חדשים וצורות תקיפה חדשות כמו פעולות סייבר וכד'.

מדינות רבות חסרות דוקטרינות ברורות להתמודדות עם יכולות צבאיות חדשות כולל כלי נשק קונבנציונליים להשמדה המונית וטכנולוגיות מתקדמות. נורמות ואמנות קיימות המסדירות את השימוש בנשק וניהול מלחמה נמצאות בפיגור אחר המציאות הצבאית הטכנולוגית ואינן תואמות את החידושים טכנולוגיים. הפרות חוזרות ונשנות של כללים ונורמות ושימוש בכלי נשק אסורים, יוצרות תחרות מחודשת, האשמות והשעיה/אי חידוש הסכמים, מה שמחליש עוד יותר מבנים אסטרטגיים לבקרת נשק. מדינות עשויות להתקשות בנוגע להסכמות על הגבלת ההיבטים המשבשים או ביטחוניים של טכנולוגיות מתעוררות ובראשן בינה מלאכותית, בגלל המורכבות הרבה והתלות בגופים מסחריים ולעתים בינלאומיים בעת פיתוח מערכות חדשות. תלות זו גורמת לעירוב אינטרסים שלא תמיד תואמים את האינטרסים של הרגולטור מה שמוסיף על הרגישות של הסיטואציה.

^[1] https://www.idi.org.il/blogs/security-clearance/state-intervention-in-international-law/32516