ממשלות מחוקקות חוקים ומגדירות מדיניות כדי להבטיח סדר, רווחה וביטחון לתושבים. באחריות השלטון גם לספק שירותים ציבוריים כגון כבישים, בתי ספר, ספריות, פארקים, שירותי דת וטיפול בנושאים סביבתיים. למעשה, ממשלות קובעות את הכללים עבור החברה והן האחראיות לשמור עליהם לטובת הכלל. לפיכך, הגיוני שהאחריות העיקרית של הממשלה היא להקשיב לציבור כדי לזהות את צרכיו העיקריים ולתת להם מענה.
תקופת החירום בעת מגפת הקורונה הראתה כי דווקא רשויות מקומיות הן אלו שיודעות לתת מענה טוב יותר לתושבים, והמגע והקשר בין האזרחים לשלטון המקומי הוא טוב וקרוב יותר. באיחוד האירופי בולטת מגמה לחיזוק הממשל העירוני.[1] בשנת 2007 סימנה אמנת לייפציג[2] עידן חדש במדיניות העירונית האירופית וקבעה עקרונות מרכזיים לקידום פיתוח עירוני בר-קיימא המבוסס על גישה משולבת ומשתפת של ממשל מרכזי וממשל מקומי. המדינה פועלת בעיקר כשותפה המספקת מסגרות לשיתופי פעולה, מימון ופיתוח עירוני, שעה שהיא מאפשרת לאזורים עירוניים אוטונומיה. חידוש אמנת לייפציג הוגש בשנת 2020, בתקופת נשיאותה של גרמניה במועצת האיחוד האירופי. תחת האמנה המחודשת מתגלות הערים ביתר שאת כשחקניות חזקות בפני עצמן, הנוטלות חלק בהסדרי ממשל שונים ובשיתוף פעולה חוצה גבולות. עם זאת, מדינות מסוימות שמתפתחות בהן נטיות ריכוזיות חזקות יותר, מצמצמות את מרחב התמרון המקומי[3].
שלא במפתיע, תופעת חיזוק השלטון המקומי מתרחשת בד בבד עם ירידת האמון בממשל. בעשור האחרון ירד האמון של הפרט במוסדות השלטון בדמוקרטיות רבות בעולם. מגפת הקורונה הדגישה את שבריריות האמון בממשלים ואת הצורך הבוער לשקמו. הרשתות החברתיות מציפות מידע נחוץ, והפרט אינו תלוי יותר כבעבר במקורות סמכות, כגון מורים, רופאים, בתי משפט ואמצעי התקשורת כדי שאלו יתווכו, יעבדו וינגישו עבורו את המידע. מצד אחד, ניכרת דמוקרטיזציה בתהליך זה, שבו כל אזרח ואזרחית יכולים לגשת ישירות אל הנתונים, לפרשם בעצמם ולפרסם את הפרשנות שלהם. אולם מנגד, הדבר מחליש את האמון במוסדות התיווך ויוצר תחושת בלבול בקרב האזרחים, מאחר שכל אחד יכול להבין בצורה שונה את אותו המידע.[4] בכנס של 2019 התמקדה ועידת דאבוס[5] בסוגיית האמון, בהכירה בכך שהוא רכיב קריטי בכלכלה העולמית, ושבלעדיו לא ניתן לייצר לכידות חברתית ומשילות[6].
אמון הוא הבסיס עליו בנויה הלגיטימיות של מוסדות ציבוריים והוא חיוני לשמירה על הלכידות החברתית. הוא חשוב להצלחת מדיניות ציבורית התלויה בתגובות ובהתנהגות הציבור. נמצא שאמון הציבור מוביל לעמידה רבה יותר בתקנות החוק ובמערכת המס והוא הכרחי להגברת הביטחון של המשקיעים והצרכנים. במהלך כל שלבי מגפת הקורונה, אמון במוסדות ציבוריים היה חיוני ליכולתן של הממשלות להגיב במהירות ולבלום את התפשטות המגיפה.
האמון בממשל הולך ונחלש ברבות ממדינות ה-OECD. התערערות האמון פוגעת בנכונות האזרחים והעסקים להישמע למדיניות הציבורית ולתרום למדיניות כלכלית בת-קיימא. מחקרי ה-OECD מראים כי ערכי ממשל, כמו יושרה, הוגנות ופתיחות של מוסדות הם מנבאים חזקים לאמון הציבור. באופן דומה, יכולת הממשלה – מידת היענותה ואמינותה בנוגע לאספקת שירותים ציבוריים ומסוגלותה לצפות צרכים חדשים ולהיערך להם – היא מכרעת להגברת אמון הציבור במוסדותיה. לפי ה-OECD, חמשת ממדי המדיניות המשפיעים על אמון במוסדות הציבוריים (תרשים 50) הם: תגובתיות, אמינות, יושרה, פתיחות והוגנות.
ממדי מדיניות – תפקיד ארגונים ציבוריים לגיוס אמון הציבור
תרשים 50 חמישה ממדי מדיניות המשפיעים על אמון במוסדות ציבוריים[372]
[367] בשנת 2007 נחתמה אמנת לייפציג בנושא ערים אירופיות בר-קיימא וזו הביאה תשומת לב פוליטית רבה לגישות משולבות לפיתוח עירוני.
[370] ועידה כלכלית בין-לאומית, מהחשובות בעולם