משבר האקלים מאתגר את הקיימות של מקורות מים, שגם כך נמצאים תחת לחץ חריף במקומות רבים בעולם. הוא מגביר מצבי אירועי מזג אוויר קיצוניים, כמו בצורות וכמו שיטפונות (ריכוז כמות מים גבוהה במעט מערכות גשם גורם לאיבוד רב של מים עקב אי-היכולת לספוג ולאגור בבת אחת כמות כזו של מים[195]).
תרשים 35 משבר המים העולמי במספרים194
התחממות גלובלית פוגעת בזמינות, באיכות ובכמות המים הדרושה לאנשים לצרכים בסיסיים, והיא מאיימת על זכותם של מיליארדי אנשים למים ולניקיון. ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) הזהיר כי המחסור במים הוא אחת מבעיות ביטחון המזון הדחופות במזה"ת ובצפון אפריקה, שכן הצפי הוא ירידה של עד 50% בעתודות מי-השתייה עד לשנת 2050. אסונות טבע הקשורים למים באופן ישיר או עקיף, נעשים תכופים וחריפים יותר, מה שמוביל לערעור הביטחון התזונתי, הבריאותי והכלכלי של האנושות.[196] משבר המים מאופיין בשלושה תהליכים מקבילים:
- הפחתה במשקעים, שמובילה לבצורות ולמחסור במים לשתייה, לחקלאות ולתעשייה.
- ירידה באיכות המים ועלייה בזיהום המים.
- חוסר זמינות מי השתייה לכלל האוכלוסייה[197].
חיוני להתאים את ניהול המים לשינוי האקלים, החל ממענה לתוצאות שיטפונות ועד להתמודדות עם מצוקת מים בחקלאות ובתעשייה. מערך ניהול מים יכול לשחק תפקיד חשוב מאוד בהפחתת שינוי האקלים. לייעול מערך המים יש השפעה ישירה על חיסכון באנרגיה, המוביל להפחתה בפליטת גזי חממה. עידוד חקלאות משמרת וגידול יבולים תוך הפרעה מזערית לקרקע, יפחיתו פליטות פחמן ויחסכו כמויות מים אדירות הנדרשות כיום במערכות חקלאיות מסורתיות. שיקום והגנה על ביצות יתרמו משמעותית להגנה על כדור הארץ, מאחר שאזורי ביצות הם קריטיים לספיגת פחמן מהאטמוספירה ומסוגלים לאחסן פי שניים פחמן מיערות. כמו כן, אזורים אלו גם מונעים הצפות, תורמים לטיהור מים ומספקים מקלט לבעלי חיים וציפורים. טיפול מתקדם בשפכים יכול גם הוא לתרום משמעותית לשיפור הסביבה: כיום בין 80% ל-90% מהשפכים מוזרמים לסביבה ללא טיפול מקדים לפירוק מזהמים, והם מהווים מקור מרכזי לפליטות המתאן העולמיות[198]. כל אלו מדגישים את חשיבות התכנון העתידי להבטחת מים זמינים, נגישים ואיכותיים לאוכלוסייה[199].
מחסור במים יוצר השלכות פוליטיות–ביטחוניות. למחסור במים באזורים כפריים פוטנציאל השפעה הרסני על העולם כולו. עשרות מיליוני בני אדם בכל מדינות האזור עלולים לעקור ממקומות מושבם אל הערים בחיפוש אחר פרנסה, דבר שיוביל לתסיסה חברתית בתוך הערים וללחץ גדול יותר על משאבי מים המתכלים בקצב מהיר. [200]המחסור במים, שסביר כי רק ילך ויתעצם, עלול להגביר את המתיחות בין מדינות האזור בגין חלוקת המים ביניהן. זוהי בעיה כלל-מזרח תיכונית המתרחבת לרמה העולמית. המצב הקשה מחריף באיראן ובמדינות שממזרח לה, השוכנות בדרום אסיה ובתת-היבשת ההודית. באיראן, השילוב בין ירידה בכמות המשקעים ובין ניצול מופרז של מאגרי מי התהום לצורכי אוכלוסייתה הגדלה והולכת, מדרדרים את המדינה לקראת אסון סביבתי הגובל בסכנה קיומית של ממש. אם יימשך הניצול האגרסיבי של מי התהום, איראן צפויה להתמודד בתוך זמן קצר עם משבר סביבתי וכלכלי-חברתי עמוק במיוחד, שניצניו כבר ניבטים מכותרות החדשות. הסכנה הראשונה נשקפת לעצם הביטחון התזונתי של תושביה, שחמישית מהם מועסקים בענף החקלאות,[201] והסכנה הברורה האורבת למדינת ישראל בפרט ולאזור בכללו, היא התפרצות מלחמה כוללת באזור על תשתיות המים.
ניהול בר-קיימא של משאבי המים – מהאתגרים המרכזיים של העולם במאה ה-21. שינויי האקלים עתידים להעמיד קושי עצום בפני מדינות מתפתחות, שחסרה להן היכולת הכלכלית והארגונית להתמודד בהצלחה עם אתגרים נוספים מעבר לצורך להתאים עצמן לשינויים הגלובליים, שעה שרבות מהן חוות גם גידול מהיר באוכלוסייתן.[202] אפריקה, לדוגמה, היא יבשת צמאה. מיליונים מתים בה ממחלות הקשורות במים וכבר עכשיו היא אינה מסוגלת להאכיל ולהשקות את תושביה, מצב שרק ילך ויחמיר נוכח משבר האקלים והריבוי הטבעי המהיר שבה.[203] צ'ילה, מדינה המושפעת ישירות משינויי האקלים בשל אורכה הגיאוגרפי, נמנית עם שלושים המדינות הנתונות לסיכון הגבוה ביותר בשל מחסור במים. במדינה הוקמה "המועצה הארצית למים", העוסקת בבעיית המים ובפתרונה, שאחד מצעדיה הבולטים היה פרסום של כ-200 פתרונות וצעדים אפשריים נוספים לשיפור איכות המים לשתייה וחקלאות, לטווח הקצר ולטווח הארוך. דוגמאות לפתרונות כאלו הן בניית מדרכות חדירות מים, מילוי בארות באזורים עירוניים, טעינת אקוויפרים, מפעלי התפלה ופתרונות להולכת מים מדרום המדינה לעבר האזורים היבשים בצפונה, פתרונות להשקיה חסכוניות, גידולים הדורשים פחות מים, שימוש במים אפורים ועוד[204].
[194], [195] , [196], [197] , [198] , [199] , [200] , [201] , [202] , [203], [204]