ברוב הכיתות בישראל קיימת שונות גדולה בין התלמידים – ביכולות למידה, בידע קודם, בדפוסי התמודדות רגשיים, במוטיבציה ובממדים נוספים. השונות הזו הופכת לקושי כשכלל התלמידים שנמצאים בכיתה נדרשים להגיע ליעדים  ולביצועי למידה דומים. כתוצאה מכך, תלמידים רבים מפתחים דימוי עצמי שלילי לגבי הלמידה ואף לגבי עצמם, אחרים משתעממים, חווים נתק, תופסים את הלמידה כלא רלוונטית או לא זוכים לאתגרים שיתרמו למיצוי הפוטנציאל שלהם.

בכדי לפתח מענה תפיסתי פדגוגי לצורך זה, הקימו אגף מו“פ, ניסויים ויוזמות והאגף לחינוך יסודי במשרד החינוך מעבדת פיתוח בנושא ההטרוגניות בחינוך.
על בסיס ההתנסות בחמישה בתי ספר שהשתתפו במעבדה, גובשה תפיסה לחינוך הטרוגני, הנשענת על הרעיון של מענה ייחודי לתלמיד בתוך הקשר הטרוגני, שבו השונות היא ערך והייחודיות של כל תלמיד באה לידי ביטוי.

כדי לממש את תפיסת החינוך ההטרוגני, על בית הספר לפעול בשלושה רבדים:

כיתה הטרוגנית: גיוון בדרכי הוראה ולמידה; עבודה בקבוצות הטרוגניות; מתן אפשרויות בחירה לתלמידים; אחריות משותפת על חיי היומיום; פעילויות להעמקת הגיבוש וההיכרות

מורה הטרוגנית: התבוננות והיכרות עם התלמידים; תכנון הזדמנויות לכל תלמיד; עיצוב משימות הטרוגניות; משוב חיובי; חניכה מתוך תודעת צמיחה (mindset growth)

מנהל/ת מקדמ/ת הטרוגניות: ארגון סדירויות תומכות הטרוגניות; יצירת זמני ״אחד על אחד״; חיפוש והבאת תוכניות ופעילויות מגוונות; מפגשים עם אנשים שונים; צוות המורים כקבוצה הטרוגנית